אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן, שנאמר: יהן לה' אלהיך השמים ושמי השמים. ריש לקיש אמר: שבעה, ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות. וילון - אינו משמש כלום, אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית, ומחדש בכל יום מעשה בראשית, שנאמר יאהנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת. רקיע - שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין, שנאמר יבויתן אתם אלהים ברקיע השמים. שחקים - שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים, שנאמר יגויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכל וגו'. זבול - שבו ירושלים ובית המקדש, ומזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, שנאמר ידבנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים. ומנלן דאיקרי שמים - דכתיב טוהבט משמים וראה מזבל קדשך ותפארתך. מעון - שבו כיתות של מלאכי השרת, שאומרות שירה בלילה וחשות ביום, מפני כבודן של ישראל, שנאמר טזיומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי.
[...]
ומנלן דאיקרי שמים - שנאמר יחהשקיפה ממעון קדשך מן השמים. מכון - שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד, ועליית טללים רעים, ועליית אגלים, וחדרה של סופה [וסערה], ומערה של קיטור, ודלתותיהן אש, שנאמר יטיפתח ה' לך את אוצרו הטוב.
[...]
ומנלן דאיקרי שמים - דכתיב כבואתה תשמע השמים מכון שבתך. ערבות - שבו צדק, משפט וצדקה, גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה, ונשמתן של צדיקים, ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות, וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו מתים.
[...]
שם אופנים ושרפים וחיות הקדש, ומלאכי השרת, וכסא הכבוד, מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות, שנאמר לאסלו לרכב בערבות ביה שמו, ומנלן דאיקרי שמים - אתיא רכיבה רכיבה: כתיב הכא סלו לרכב בערבות וכתיב התם לברכב שמים בעזרך.
R. Jehuda sagte: Es gibt zwei Himmel, denn es heißt: siehe, der Himmel und des Himmels Himmel ist des Herrn, deines Gottes (Dt 10:14). Reš Laqiš sagte: Es sind deren (sic!) sieben, und zwar: Vorhang, Feste, Dunstwolke, Wohnung, Burg, Stätte und Gewölk. Vorhang hat gar keinen Dienst, vielmehr tritt er morgens an und tritt abends ab, und erneuert täglich das Schöpfungswerk, denn es heißt: er spannte den Himmel aus wie einen Flor und breitete ihn hin wie ein Zelt zum Wohnen (Jes 40:22). An der Feste befinden sich Sonne, Mond, Sterne und Sternbilder, denn es heißt: und Gott setzte sie an die Feste des Himmels (Gen 1:17). Auf Dunstwolke befinden sich Mahlsteine, die Manna für die Frommen mahlen, denn es heißt: und er gebot den Dunstwolken droben und öffnete die Türen des Himmels, und er ließ Manna auf sie regnen (Ps 78:23.24). Auf Wohnung sind Jerusalem, der Tempel und der Altar errichtet, und Michael, der große Fürst, steht an diesem und bringt Opfer dar, denn es heißt: denn ich habe dir ein Haus zur Wohnung gebaut, eine Stätte zu deinem Wohnsitze für ewige Zeiten (1 Kön 8:13). - Woher, daß diese Himmel heißt? Es heißt: blicke vom Himmel herab und schaue nieder aus deiner heiligen und herrlichen Wohnung (Jes 63:15) Auf Burg befinden sich Scharen von Dienstengeln, die nachts Loblieder singen und am Tage schweigen, zur Ehrung Israels, denn es heißt: am Tage entbietet der Herr seine Gnade und des Nachts ist sein Lied bei mir (Ps 42:9).
[...]
Woher, daß [Burg] Himmel heißt? - Es heißt: blicke herab von deiner heiligen Burg, vom Himmel (Dt 26:15). Auf Stätte befinden sich die Vorräte des Schnees und des Hagels, die Söller der Taue und Wasserbehälter, die Kammer des Sturms und die Höhle des Rauches, deren Türen aus Feuer sind, denn es heißt: der Herr wird dir seine reiche Schatzkammer, den Himmel öffnen (Hiob 28:12).
[...]
Woher, daß [Stätte] Himmel heißt? Es heißt: so wolltest du hören im Himmel, der Stätte, da du thronest (1 Kön 8:39). Auf Gewölk befinden sich Gerechtigkeit, Recht und Heil, die Schätze des Lebens, die Schätze des Friedens und die Schätze des Segens, die Seelen der Gerechten, die Geister, die Seelen derer, die einst geboren werden, und der Tau, durch den der Heilige, gepriesen sei er, dereinst die Toten beleben wird. [...] Da befinden sich ferner die Ophanim, die Seraphim, die heiligen Tiere, die Dienstengel und der Thron der Herrlichkeit; und der lebende Gott, der hohe und erhabene König, thront über ihnen, denn es heißt: machet Bahn dem, der auf dem Gewölke einherfährt, Jah ist seine Name (Ps 68:5). - Woher, daß er Himmel heißt? Dies ist aus dem Worte "einherfährt" zu folgern, denn hier heißt es: machet Bahn dem, der auf dem Gewölke einherfährt (Ps 68:5), und dort heißt es: der am Himmel einherfährt, sei deine Hilfe (Dt 33:26).
Die genannten Koranstellen sprechen von sieben Himmeln (z.B. Q 78:12 sabʿan šidādan "sieben (Himmels)feste", Q 71:15 sabʿa samāwātin "sieben Himmel", Q 23:17 sabʿa ṭarāʾiqa "sieben Wege"). Sieben Himmel sind auch in der rabbinischen Literatur belegt, so im hier zitierten babylonischen Talmud. Vgl. Abot de Rabbi Natan 55b, Pesiqta de Rab Kahana 154b, Deuteronomium Rabba 2. Es handelt sich dabei um eine in Antike und Spätantike weitverbreitete kosmologische Vorstellung (vgl. TUK_0885, TUK_0699, TUK_1122, TUK_1123, TUK_1124, TUK_1125), die laut Heinrich Speyer bereits in babylonischen Texten erwähnt wird (Speyer 1931: p. 11-13). Wayne Horowitz zufolge existieren aber keine direkten mesopotamischen
Zeugnisse für diese Vorstellung, auch wenn einige sumerische Texte in
diesem Sinn interpretiert werden können (Horowitz 1998: p. 208-220).
R. Judah said: There are two firmaments, for it is said: Behold, unto the Lord thy God belongeth heaven, and the heaven of heavens. Resh Lakish said: [There are] seven, namely, Wilon, Rakia’, Shehakim, Zebul, Ma'on, Makon, ‘Araboth. Wilon serves no purpose except that it enters in the morning and goes forth in the evening and renews every day the work of creation, for it is said: That stretcheth out the heavens as a curtain, and spreadeth them out as a tent to dwell in. Rakia’ is that in which sun and moon, stars and constellations are set, for it is said: And God set them in the firmament [Rakia’] of the heaven. Shehakim is that in which millstones stand and grind manna for the righteous for it is said: And He commanded the skies [Shehakim] above, and opened the doors of heaven; and He caused manna to rain upon them for food, etc. Zebul is that in which [the heavenly] Jerusalem and the Temple and the Altar are built, and Michael, the great Prince, stands and offers up thereon an offering, for it is said: I have surely built Thee a house of habitation [Zebul], a place for Thee to dwell in for ever. And whence do we derive that it is called heaven? For it is written: Look down from heaven, and see, even from Thy holy and glorious habitation. Ma'on is that in which there are companies of Ministering Angels, who utter [divine] song by night, and are silent by day for the sake of Israel's glory, for it is said: By day the Lord doth command His loving kindness, and in the night His song is with me.
[...]
And whence do we derive that it is called heaven? — For it is said: Look forth from Thy holy habitation [Ma'on], from heaven. Makon is that in which there are the stores of snow and stores of hail, and the loft of harmful dews and the loft of raindrops, the chamber of the whirlwind and storm, and the cave of vapor, and their doors are of fire, for it is said: The Lord will open unto thee His good treasure
[...]
And whence do we derive that it is called heaven? For it is written: Then hear Thou in heaven, Thy dwelling place [Makon]. ‘Araboth is that in which there are Right and Judgment and Righteousness, the treasures of life and the treasures of peace and the treasures of blessing, the souls of the righteous and the spirits and the souls which are yet to be born, and dew wherewith the Holy One, blessed be He, will hereafter revive the dead. [...] There [too] are the Ofanim and the Seraphim, and the Holy Living Creatures, and the Ministering Angels, and the Throne of God; and the King, the Living God, high and exalted, dwells over them in ‘Araboth, for it is said: Extol Him that rideth upon Araboth whose name is the Lord. And whence do we derive that it is called heaven? From the word ‘riding’, which occurs in two Biblical passages. Here it is written: ‘Extol Him that rideth upon Araboth’. And elsewhere it is written: Who rideth upon the heaven as thy help.
